4ויהי כאמרם אליו יום ויום ולא שמע אליהם ויגידו להמן לראות היעמדו דברי מרדכי כי הגיד להם אשר הוא יהודי:5ויהי כאמרם אליו וגו'. רז"ל במדרש רבתי דאחשורוש ובילקוט סימן תתרנ"ג הגידו לנו שברשות מרדכי אמרו עבדי המלך הדבר להמן והורו על דברנו הטוב אשר דברנו למעלה בזה, איתא התם אמר להם מרדכי משה רבינו הזהירנו בתורתו דברים כ"ז ט"ו ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה, ישעיה אמר ישעיה ב' כ"ב חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו, אמרין ליה, ונאמר ליה, אמר להם אמרו ליה ונגידו ליה מיד ויגידו להמן. הנה כי ברשותו דברו מה שדברו. ויש לדקדק בדבריהם, אחד ראית ישעיהו אחרי דברי מרע"ה קשה והוי ע"ד וביהודה ועוד לקרא. ב' מ"ש אמרו ליה וזה נראה כאוחז באזני כלב ויותר טוב שיאמר להם שיעלימו עין כל האפשר ויאמרו שלא דקדקו בדבר כמו שלא דקדק הוא עד אשר נאמר לו, וכמו שיבא, והתשובה, המתרגם תרגם ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה ומרדכי לא הוה גחין לאנדרטא ולא הוה סגיד להמן, ומתוך דברים אלה מתברר כי ב' דברים היו כל אחד לתכלית אחד, כי הכריעה היא אל הצלם וההשתחויה אל המן, והדבר קשה עד מאד שתהיה הכריעה שהיא על הברכים בלבד אל הצלם, וההשתחויה שהיא בפשוט ידים ורגלים אל המן, הא מהא למדנו כי ב' דברים היו, ולכן על דבר הצלם הביא ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה, ועל דבר המן הביא ראיה מחדלו לכם מן האד' וכן מתבאר מתוך דברי מאמר אחר אשר שם בילקוט סימן תתרנ"ג איתא התם וכל עבדי המלך וגו' למה היו משתחוים לו י"א נתן אלהיו בכליו וכך היה מהלך ומהרהר בלבו אם ישתחוה לי נמצא עובד ע"א לכך נאמר ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה. ד"א מרדכי אמר אני איני יכול להחניף לרשע שאני טעון סגנין של מלך שנאמר דברים ל"ג י"ב לבנימין אמר ידיד ה' ישכון לבטח עליו, ואי אפשר להשתחוות לו דלא ליזיל מיני שכינה השרוייה על כתפי שנא' ובין כתפיו שכן לכן נאמר לא יכרע ע"כ, הנה לפי הפירוש הראשון הדבר הוא על עבודת אלילים אשר נתן בכליו בבגדו ובמצנפתו כמו שנזכר למעלה ושהיה כוונתו להכשיל את מרדכי ולהעבירו על דת ולפי הפי' הב' הענין הוא על דבר המן מבלי שיכוין המן לענין ע"א רק לכבודו בלבד ואף גם זאת לא רצה מרדכי לכרוע מפני כבוד שכינה החופפת עליו פן יראה בו ערות דבר ההכנע אל הרשע ושב מאחריו וז"ש אני איני יכול להחניף לרשע, ואם היה בדבר ע"א לא יפול שוב להחניף לרשע אשר הוא מותר למי שאינו טעון סגנין של מלך אלא הובררו הדברים כי לפי י"א אין בדבר חשש ע"א. ומאמר לכך נאמר ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה מורה באצבע על מה שכתבנו למעלה כי פי' לא יכרע שקבל שלא יכרע אם שראה שיש בדבר שמץ חשש ע"א לפי הפי' הראשון כי לא היה הדבר כ"כ ברור שכוונתו להעבירו על דת כי בלבו הרהר בלבד ולבא לפומא לא גלי ואפשר כי להעלים הדבר החליף ושנה בהיות הכריעה אל הצלם וההשתחויה אליו אשר נפלא בעיננו אם שראה היות בדבר קצת הקל בכבוד שמים לפי הפי' השני וכאלו אמר ראה שאין ראוי לכרוע להבא ובמעט עיון יושג והוא המתבאר מתוך המאמרים האלה רצוני שהיו פה דברים שנים, האמנה בגמרא סנהדרין פ"ז לא משמע הכי. איתא בפרק ארבע מיתות אתמר העובד עבודת אלילים מאהבה ומיראה אביי אמר חייב רבא אמר פטור, אביי אמר חייב דהא פלחא, רבא אמר פטור אי קבליה עליה לאלוה אין ואי לא לא ואמר אביי מנא אמינא לה דתנן העובד ע"א אחד העובד מאי לאו אחד העובד מאהבה ומיראה ורבא. אמר לך לא כדמתרץ ר' ירמיה. אמר אביי מנא אמינא לך דתניא שמות ה' לא תשתחוה להם. להם אי אתה משתחוה אבל אתה משתחוה לאד' כמותך יכול אפי' נעבד כהמן ת"ל ולא תעבד' והא המן מיראה הוה נעבד, ורבא. כהמן ולא כהמן כהמן דאיהו גופיה ע"א ולא כהמן דאלו המן מיראה והכא לאו מיראה ופרש"י נעבד כהמן שעשה עצמו ע"א כדאמר במגילה פ"ק דאי לאו הכי לא הוה מרדכי מתגרה בו והיה כורע ומשתחוה לו והא המן מירא' המלך הוו פלחין ליה דכתיב כי כן צוה לו המלך, וקתני דלא ודלא כהמן דקתני יכול אפי' נעבד כהמן לא למיסרא מיראה אלא למיסר אדם הנעבד לשם ע"א שלא מיראה למיסגד ליה בסתמא והאי דנקט המן משום דעשה עצמו ע"א הוא הנה מבואר מזה כי כריעה והשתחויה הכל היה להמן שהיה הוא נעבד ומהאמרים הנאמרי' למעלה משמע שהיו ב' דברים כמ"ש ואף רבותנו בעלי התוספות שם בגמרא מגילה פ"ק הוכרחו לומר כדברים שכתבנו למעלה וז"ל, וא"ת לרבא אמאי לא השתחוה מרדכי להמן וי"ל כדאמרינן במדרש שהיו צלמים על לבו. אי נמי משום קדוש השם כדאמרינן בירושלמי כגון פפוס ולולינוס אחי' שנתן להם מים בזכוכית צבועה ולא קבל ע"כ. והן הן הדברים הנאמרים למעלה.6ואחר ההצעה הזאת נבא אל ביאור המאמר אשר היינו בו כי כנגד דבר הע"א אמר משה רבנו הזהירנו בתורתו וכו' והדבר כמלעיג עליהם כי אם צוה אחשורוש על הדבר יש גדול ליהודים ממנו הוא משה אדוננו ע"ה ועל כן לא אמר מפני שכתוב בתורה. וכנגד דבר המן אמר חדלו לכם מן האדם וכו' אם שיכוין להמן כי במה נחשב הוא כדבריהם בגמ' דברכות פ"ג כאלו עשאו במה, ותהיה הכוונה בו כי עכ"פ נשמה באפו אעפ"י שעושה עצמו במה, ותיבת כי לפי זה אעפ"י כענין תהלים מ"א ה' רפאה נפשי כי חטאתי לך ורבי'. אמר כי אעפ"י שהוא עושה עצמו ע"א נשמה באפו ותצא ממנו כי הילודים למות, ואם שיכוין לאחשורוש ואמר כי אף אם הוא מלך אינו נחשב לכלום אחרי שנשמה באפו ע"ד ישעיה י"א כ"ב מי את ותראי מאנוש ימות ואפשר שהיה מהפלגת הלעג עליהם שכיון למה שנמצא בספר הזוהר כי מי שלא שמע ולא ענה ברכו את ה' אין הנפש מתיישבת בתוכו רק היא עדיין באפו, והורה בזה כאלו הוא כ"כ מעותד אל ההפסד עד כי כפשע בינו ובין המות, והורה זה במ"ש אשר נשמה באפו כלומר מעותדת לצאת ממנו איננה מתיישבת בתוכו. וביען היתה כוונת מרדכי לקדש שם שמים לכפר על כל הקהל כאשר נכפל למעלה לכן אמר אמרו ליה ונגידו ליה, ואם הגירס' היא כך אפשר שיהיה כענין נגד שמא. אמרו לו והמשיכו הדבור בענין כלומר אל תהיו מקצרים ועולים רק אמרו אליו כל אשר אמרתי אליכם כי דברים עוד עברו ביניהם כמוזכר בדבריהם בילקוט סימן תתרנ"ד עם שבמדרש רבתי דאחשורוש פרש' י' באו בסגנון אחר, אמרו בילקוט ז"ל אמרו לו והרי מצינו אבותיך שהשתחוו לאבותיו שנאמר וישתחו ארצה ז' פעמים אמר להם בנימין אבי במעי אמו היה ולא השתחוה ואני בן בנו שנאמר איש ימיני וכשם שלא כרע אבי כך איני כורע ואיני משתחוה ע"כ, ואני שמעתי דבר זה בטוב טעם ודעת, והוא כי תיבת באומרם כתובה בבי"ת וקרינן בכא"ף, הם כ"ב השתחויות ז' מיעקב, ד' מד' נשים, י"א מהשבטים הרי כ"ב. קשה לי השתחואת דינה ואין לומר שלא השתחוה שהיתה קטנה כי תכף בבואה לשכם יצאה לראות בבנות הארץ, י"ל עם מה שאמרו ז"ל ואת אחד עשר ילדיו ודינה היכן היתה נתנה בתיבה ונעל בפני' שלא יתן בה עשו עיניו, אמרו לו הנה אבותיך השתחוו לו כ"ב השתחויות, אמר להם בנימין אבי לא השתחו' שבמעי אמו היה. ואמרו ויגידו להמן הטיב לראות הה"ר יצחק הכהן ז"ל כי לא הגידו זה בדרך איבה ושנאה אלא לראות היעמדו כלומר אם יש להם העמדה וקיום ואם היא טענה אומר כי הוא יהודי או אם גם מצות המלך הוא אעפ"י שיעברו על דת, ואני אומר לראות היעמדו דברי מרדכי אשר הוגד להם כי מה שלא השתחוה הוא מפני שהוא יהודי או אם עושה זה בגאוה וגודל לבב וזה יראה בהגיד הדבר להמן ואין ספק כי המן יתבע עלבונו אם ע"י אם ע"י המלך ואם הדבר הוא מפני שהוא יהודי יהרג ואל יעבור. ואם הוא מגאוה וגודל לבב בדברו אליו המלך או המן קשות או רכות יכרע וישתחוה, ויראה היות דעת רש"י ז"ל מ"ש הכתוב היעמדו דברי מרדכי האו' שלא ישתחוה עולמית כי הוא יהודי והוזהר על זה ע"כ, והדבר מבואר. ומור' גם היא יורה אמתת דברי במה שכתבתי בפסוק ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה שקבל עליו שלא לכרוע עולמית. והה"ר יוסף גאקון ז"ל כתב וז"ל ואחשוב כי מרדכי נמנע מסגוד לרשע בג' השקפות. הא' כפי אומרם ז"ל שהיה לו צלם בבגדיו והדין נותן שיהרג ואל יעבור. הב' כי בטח בחסד אל וברית כרותה לזרע רחל כי כל עוד שיזדווג זרע עמלק אליהם יפול ברעה. הג' כי מחיצת דרך ארץ כשיודע הדבר למלך הנה אזי יודיעהו איך הוא אומן המלכה אם לא נודע שנלקחה מביתו וכ"ש אם נודע כי זה דעתי ולכן מנוהו מיושבי שער המלך, ואין ראוי שאומן המלכה ישתחוה לשום אדם זולת למלך ולגבירה כי זה הוא כבוד למלך ואינו עובר על דעתו ואם יביאנו ההכרח אז יגיד מה הוא לה כי הוא עצמו ובשרו להיותו חס על כבוד המלך לא השתחוה לו, ואמנם לעבדי המלך דחה מרדכי בתשובה חלושה באומרו אשר הוא יהודי גם כי היא הסבה היותר חזקה אשר הוא בטח בה בחסד אל כדי שיודע הדבר להמן, ואם יתגרה בו אולי יהיה סבה לטורדו מן העולם ולמחות את שמו, ואמנם לא נתן אל לבו מרדכי שיתגרה עם כל ישר' כי אם עמו לבדו וכשראו עבדי המלך כי מרדכי תואנה מבקש להתגרות עם המן, ובודאי הגיד להם הסבה כי כאש' אבותיו נפלו ביד אבות מרדכי גם הוא יפול כי לא טוב הוא מאבותיו מקנאת' אותו הגידו לו לא לתכלית שיבא נזק למרדכי אבל לראות היעמדו דברי מרדכי כי הגיד להם כי מצד היותו יהודי נפול יפול לפניו והוא ג"כ המכוון מאתם, עכ"ל וגם הוא נכון:
